בית, קו וזיכרון

מאיפה אתה במקור?

אני מקיבוץ אפיקים שנמצא בבקעת הירדן- שלושה קילומטרים מהכנרת. אפיקים הוא אחד הקיבוצים הגדולים בישראל, ובין הבודדים שבנו מבנים בני שלוש קומות ולא רק בתי קרקע, כמו ברוב הקיבוצים. בקיבוץ מגדלים תמרים, בננות, אבוקדו והדרים.

איפה אתה חי ועובד היום?

עשר שנים חלפו מאז עזבתי את קיבוץ אפיקים. כיום אני גר בתל אביב יחד עם שני אהוביי - זוגתי שיר והחתולה שלנו לולי.

התחושות שלי כלפי הקיבוץ הן אמביוולנטיות, מאוד אוהבות ומחוברות למקום, אבל יחד עם זאת, תמיד הרגשתי שאין לי שם מקום. האמנות, עבורי, הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים (שלי) ו"פינת הצביעה" בגן הייתה המקום השקט האהוב עלי.

האם המשפחה שלך תמכה בפרקטיקה האמנותית שלך?

כֵּן. בקיבוץ, משפחות חולקות את אותם חיי קהילה, לפעמים אפילו חיים יחד באותו בית - זה גרם לכולם להיות מעורבים מאוד זה בחייו של זה. משפחתי גרה לצד סבי וסבתי שתמכו מאוד באהבתי לציור. אני זוכר שהם קנו לי חומרי צבע וציור וכן תלו את העבודה שלי בביתם. סבי היה נגר וסבתי הייתה תופרת. הם היו אנשים מיוחדים והם השפיעו עליי מאוד כל הדרך מילדות ועד בגרות.

למה אתה מתלהב מציור?

תמיד הייתי צייר. יש משהו מאוד נגיש בציור- לא צריך סדנה מסוימת או כלים מיוחדים. ציור על קנבס או נייר יכול להיעשות בצורה האינטואיטיבית ביותר.

איך התחילה התשוקה הזו?

הפשטות של אורח החיים של הקיבוץ גרמה לי לחלוק את כל מה שהיה לי. כמו בגדים, משחקים ולפעמים אפילו אוכל. זה לא תמיד היה קל, אבל דרך הציור הצלחתי לחלום ולשוטט לבד במוחי הרחב למקומות אחרים. זה היה מאוד הקלה, כמו ממלכה קטנה שלי. אני מאמין שאני עדיין מצייר מאותן סיבות שציירתי כשהייתי ילד.

מה ההשראות שלך?

אני שואבת השראה בעיקר מסביבת ילדותי ומהזיכרונות שיצרתי במקומות מהעבר. אני מנסה לשלב את הזיכרונות המעורפלים והלא ברורים עם הנוף הממשי, ומארגן אותם שוב ושוב בציורים שלי. אלה חזיונות העבר שמעניינים אותי, אני מוצא את עצמי תמיד חוזר אליהם.

האמנות שהכי השפיעה עליי היא האמנות אליה גדלתי בקיבוץ. סוג זה של אמנות בא לשרת את האמונה והשקפת עולמה של התנועה הקיבוצית, בדרך כלל בהשפעת גורמים קומוניסטיים ופשיסטים. העבודות והמבצעים הגרפיים שלהם נועזים מאוד על מנת להעביר את המסר שלהם- אני מונעת ובהשראת הסגנון הזה.

תהליך הציור, כמעט מרגיש כאילו אני משחזר את העבר, עושה מחדש היסטוריה אובייקטיבית. אני "מנקה" את ההפרעה של פרטים ואנשים, ומשאירה את הבד עם מבנים משובחים וקוביות צבע מסודרות. זה תמיד האדריכלות והגרפיקה הישראלית שאליהם אני נמשך.

איך נראה יום בחייך?

להיות צייר זה כמו להיות עובד קשה- אני מתלבש בבגדי עבודה מלוכלכים והולך לעבודה בסטודיו. היום, כשהסטודיו שלי בבית, אני עושה מאמצים רבים להפריד בין חיי האישיים לחיי העבודה. אני מרגישה שאני חייבת להגיע לציור עם חשיבה צלולה, כך שהשעות הראשונות הן בערך כמו טקס של הנחת מטלות יומיומיות ומחשבות. ראשית, אני מערבב ומערבב את הצבעים. הפעולה הזו של ערבוב והרחת צבעים מערבבת את כל החושים שלי בצורה מאוד מרגיעה.

איך מתחילים ציור? מהי שיטת העבודה שלך?

אני עובד בשתי דרכים: הראשונה היא לגלות את ערכת הצבעים הנכונה שבה ארצה להשתמש, ואז אני חושבת על תמונה שתתאים לאווירה של הפלטה. השיטה השניה היא בדיוק הפוכה- אני מוצאת את התמונה הנכונה (או מהזיכרון שלי או מהתמונות שנמצאו) ואז אני מחליטה על הצבעים הנכונים.

החל מ-2 או 3 שכבות של צבע בהיר על קנבס (אבל לא לגמרי לבן), מה שעוזר לי להרגיש שהבד כבר חי. קל יותר להתחיל לצייר בדרך זו. אם הציור מתחיל עם תמונה, אני מצייר עם גיר בהיר על הבד. אם הציור מתחיל בצבעים אני אכין את הצבעים לציור לפני הכל ואז אתחיל בקומפוזיציה.

עם אילו חומרים אתה עובד?

אני עובד עם צבעי אקריליק כבר 4 שנים ומבחינתי אין דרך חזרה לצבעי שמן. יש משהו מאוד מיידי בצבע אקרילי, גם באופן ההתייבשות, שמשחק תפקיד חשוב בציורים שלי.

האם יש פער בין ההתחלה לסוף (העבודה המוגמרת)?

תמיד יש פערים עצומים בין דימויים נפשיים לציור הסופי. בדרך כלל, גם בעודי בתהליך, אני כבר יודע אם אני מרוצה או לא. הפער הזה יכול להתגלם בצבע שלא יושב נכון או על ידי שני קווים שמפריעים.

מה החלק הכי קשה בלהיות אמן?

להיות אמן זה לא תמיד חתיכת עוגה, כפי שרוב האנשים חושבים. יש הרבה מאבקים כלכליים וקשה לחשוב על פרנסה לפני שעושים אמנות. את הדברים האלה בחיים אתה פשוט צריך לקבל ולעשות כמיטב יכולתך לעשות את שניהם.

האם אי פעם היה לך סיפור מעניין עם אספן שרכש את עבודתך?

לפני כמה שנים הצגתי ביריד האמנות 'אמנות טרייה', ציור של מגלשת ילדים שהייתה בקיבוץ שלי – זה היה ציור מאוד גרפי של שקופיות שהיו בקיבוצים. מי שקנתה את הציור אמרה לי את השקופיות האלה יוצרו בקיבוץ שלה והיא הרגישה שהציור חייב להיות שלה.

לאיזה יצירת אמנות, סגנון או אמן אתה נמשך הכי הרבה (לא בהכרח שלך)?

אני חובב ציוריו של ליאו רוט – צייר ישראלי שחי ופעל בקיבוץ אפיקים ונתן לחברי הקיבוץ ציורים חינם לתלייה בבתיהם. ג'ספר ג'ונס היה ועודנו אחד הציירים האהובים עליי.